החלטה בתיק ע"ע 46027-11-12

הרשמת השופטת אביטל  רימון-קפלן

1.   לפני בקשה המבקש להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב -יפו מיום 29/3/11 בתיק עב 8366/07 (השופטת נטע רות ונציגי הציבור מר יוסף קרצ'ר ומר אורי שלוש), אשר הומצא לידי ב"כ המבקש ביום 10/4/11.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים

2.   המבקש, גמלאי של המשיבה, הגיש תביעה לבית הדין האזורי לקביעת זכאותו לתשלום פנסית זקנה מהמשיבה, לתשלום הפרשי שכר הנובעים מאי עדכון רכיב הותק, מאי תשלום רכיב "עבודת כפיים" ומאי תשלום שכר בגין שעות נוספות, ופדיון ימי מחלה צבורים .

      כמו כן, עתר לתשלום פיצוי בגין " כאב וסבל " .

      לציין, כי כעולה מתיק בית הדין האזורי המבקש היה מיוצג לאורך ההליך בבית הדין האזורי, על ידי עורך דין.

      במסגרת תצהיר עדותו הראשית ויתר המבקש על תביעתו לתשלום פנסית זקנה, כאשר במסגרת הדיון שהתקיים ביום 1.11.09 הגיעו הצדדים להסכמה - לה ניתן תוקף של פסק דין - לפיה ישולם לתובע הסכום הנתבע בגין שעות נוספות בסך 1,596 ש"ח ואילו התביעה לתשלום פיצוי בגין כאב וסבל תדחה.

      באשר לרכיבים הנותרים הגיעו הצדדים להסכמה לפיה: לגבי התביעה לפדיון ימי מחלה - תינתן עמדת הממונה על השכר ביחס לזכאות התובע לתשלום זה ולאחר קבלתה יטענו הצדדים את טענותיהם המשפטיות בעניין זה, לגבי תוספת "עבודת כפיים" - הוסכם כאמור לעיל כפוף לכך שקודם תשמע עדותו של סגן מנהל אגף משאבי אנוש במשיבה בנוגע לקריטריונים לתשלום תוספת זו.

      לאחר שהושלמו ההליכים בהתאם למוסכם בין הצדדים ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי לפיו נדחתה תביעתו של המבקש לפדיון ימי מחלה אך התקבלה תביעתו לתשלום תוספת "עבודת כפיים" והמשיבה חויבה לשלם למבקש סך של 18,924 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/4/01 וכן 2,000 ש"ח הוצאות משפט.

3.   ביום 25/11/12 כחלוף מעל שנה וחצי ממועד קבלת פסק הדין בידי בא כוחו של המבקש דאז, הגיש המבקש את בקשתו שבנדון להאריך לו את המועד להגשת ערעור על פסק הדין הנ"ל.

      עד כמה שניתן להבין מתוך הבקשה שהגיש המבקש, הרי שהוא פנה ללשכה לסיוע משפטי עוד בתחילת חודש מאי להגשת ערעור על מנת לקבל ייצוג בערעור, אך הטיפול בבקשתו ארך כחצי שנה שרק אז קיבל ייצוג ולאחר שלושה חודשים נאמר לו כי לא ייוצג שכן אין סיכוי לערעור בעניין זה.

      לטענתו, פנייתו אל הסיוע המשפטי לקבל בחזרה את המסמכים שמסר לא נענתה ועל כן לא נותרה לו ברירה אלא לפנות בבקשה זו להארכת המועד להגשת הערעור.

      באשר לנימוקי הערעור לגופם נטען על ידי המבקש, כי הדיונים היו בשפה העברית ובקשתו לקבל עו"ד/מתורגמן דובר רוסית, סורבה, כי לא הוצג עניינו כראוי, כי התביעה לפנסיה נדחתה בגלל חוסר התייחסות לנושא הוותק, וכך גם התביעה לעוגמת נפש נדחתה בהחלטה בדיון האחרון.

      מאוחר יותר הגיש המבקש נימוק נוסף לערעור ולפיו, בקשתו להמשיך את העבודה עד לצבירת וותק פנסיוני נדחתה על ידי המשיבה שהמשיכה ל"לחוץ" על פרישתו לגימלאות.

4.   הבקשה הועברה לתגובת המשיבה שהתנגדה למבוקש. לטענתה המבקש היה מיוצג בהליכים בפני בית הדין קמא על ידי עורך דין, הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור בלתי סביר, ומאידך אינה מצביעה על כל "טעם מיוחד" כהגדרתו בפסיקה לצורך היענות למבוקש.

      אי לכך עתרה המשיבה לדחיית הבקשה תוך חיוב המבקש בהוצאות.

5.   המבקש השיב לתגובה בטענות שבהן פירט מחדש את השתלשלות העניינים שהובילה לתביעה ועתר "לקבל את המסמכים שלי".

      בנוסף, הגיש המבקש לתיק בית הדין את החלטת הלשכה לסיוע משפטי מיום 12/2/13 בה נאמר כי הוחלט שלא להעניק לו את השירות המשפטי המבוקש לצורך הגשת הערעור, מן הטעם של "חוסר סיכוי משפטי".

      אי לכך נתנה החלטתי בה התבקש המבקש להודיע האם הוא עומד על בקשתו להארכת המועד להגשת הערעור לאור האמור בעמדת הלשכה לסיוע משפטי.